פרגון נ' אופרן הולידיי אוטו (1997) בע"מ

פסק דין

מערכת היחסים המשפטית בתחום השכרת רכבים – בין לקוח ישראלי וספק ישראלי של שירותי השכרת רכבים בחו"ל – היא העומדת במוקד התביעה שלפניי; פסק-הדין עוסק בשאלת האחריות של ספק ישראלי של שירותי השכרת רכבים בחו"ל לשיבושים שאירעו בחו"ל בעת קבלת רכב על-ידי לקוח ישראלי מחברת השכרה מקומית.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

בחודש יולי 2012 תכננו התובע (להלן – "הלקוח") ואשתו לחגוג את חתונת הכסף שלהם בצרפת (ביחד עם בנם). הם ארגנו מהארץ את הסידורים הנדרשים ובין היתר הזמינו מהנתבעת – חברה המתמחה בארגון השכרת רכבים בחו"ל מחברות השכרה מקומיות (להלן – "הספק") – רכבים שכורים, לשתי תקופות; תקופה ראשונה: מיום 2.7.2012 ועד ליום 5.7.2012; תקופה שנייה: מיום 12.7.2012 ועד ליום 15.7.2012. ההזמנה כללה מערכת איכון עולמית (Global Positioning System) – GPS. הרכבים הוזמנו על ידי הספק עבור הלקוח באמצעות חברת ההשכרה המקומית יורופקאר (להלן – "הספק המקומי").

שיבושים בקבלת השירות הובילו את הלקוח להגיש תביעה כנגד הספק:

שיבוש במהלך תקופת השכירות הראשונה: הלקוח מאשר שהוא קיבל מערכת GPS ניידת (שאינה מערכת מובנית ברכב). עם זאת, נטען שהמערכת לא הייתה תקינה והשימוש במערכת כאמור הסב לו הוצאות מיותרות ע"ס כולל של 30 אירו בשל הצורך לשאת בתשלום דמי מעבר בכבישים. רק לאחר שעה של שימוש במערכת הסתבר ללקוח שברכב קיימת מערכת GPS מובנית. הוא החל לעשות שימוש במערכת המובנית ומכאן ואילך אין ללקוח תלונות המתייחסות לתקופת השכירות הראשונה.

שיבוש במהלך תקופת השכירות השנייה: הזמנת הלקוח כללה רכב עם מערכת GPS. כאשר הגיע הלקוח לסניף הספק המקומי לאסוף את הרכב (לא צוין מה השעה המדויקת בה הגיע הלקוח לסניף, אולם צוין שהוא יצא מהמלון אל עבר סניף הספק המקומי בשעה 09:30) הסתבר שברכב אין מערכת GPS – לא מערכת מובנית ואף לא מערכת ניידת. בשעה 13:00 יצר הלקוח קשר טלפוני עם הספק. הספק הציע ללקוח שתי חלופות: האחת – רכישה עצמאית של מערכת GPS ניידת, כאשר לאחר מכן יתקבל החזר כספי; השנייה – נסיעה לסניף אחר של הספק המקומי, מרוחק יותר – ליד שדה התעופה שארל דה-גול, על מנת לאסוף משם רכב עם מערכת GPS. הלקוח בחר באפשרות השנייה. בסופו של יום הוא קיבל רכב עם מערכת GPS, אולם הנסיעה לסניף הספק המקומי בסמוך לשדה התעופה והחזרה למלון נמשכו זמן רב (מהשעה 14:00 ועד לשעה 18:30 לערך), בשל עומסי תנועה, ולמעשה הלקוח איבד יום שלם שאמור היה להיות מיועד לטיול. הנסיעה לשדה התעופה שארל דה-גול עלתה 33 אירו.

הלקוח מבקש להעניק לו פיצוי ".... מעבר לתשלום על המונית פיצוי על כל עגמת הנפש".

הוא מוסיף ומציין בכתב התביעה: "האם זה נראה לכם סביר לקוח ישוטט יום שלם ויתקע עד ערבו של היום בשביל לקחת רכב שהוזמן לפי ההגדרות שנקבעו בהזמנה".

כמו כן מדגיש הלקוח בכתב התביעה: "לפי מיטב הבנתי, אין לכם שליטה ממשית על מה שמבצעים או יכולים לבצע משרדי ההשכרה בחו"ל, אין קשר בין הזמנה של מרכיב מסוים למה שקורה בפועל".

הלקוח העמיד את הפיצוי שהוא מבקש לפסוק לטובתו ע"ס כולל של 3,000 ₪.

הספק טוען להיעדר יריבות בינו לבין הלקוח. לדידו – הוא משמש מתווך בלבד בין לקוחותיו לבין חברות השכרת רכבים בחו"ל. הספק טוען שאין לו צי רכבים, לא בארץ ולא בחו"ל, כאשר בשובר ההזמנה מצוין בבירור מהם מעמדו ותפקידו. הספק מדגיש שהוא בחר חברת השכרת רכבים איכותית וקיבל את אישורה – בכתב – להזמנה שבוצעה, לרבות בכל הקשור למכשיר הניווט שאמור היה להימצא ברכבים. הספק מדגיש שבמעמד קבלת הרכב מהספק המקומי נדרש הלקוח לחתום על הסכם התקשרות בינו לבין הספק המקומי. נטען שבהתאם להסכם ההתקשרות בין הלקוח לבין הספק, לאחר ביצוע ההזמנה על ידי הספק ולאחר שהתובע חותם בחו"ל על הסכם אל מול הספק המקומי, הספק אינו אחרי להתנהלות הספק המקומי.

בכל הקשור לתקופת השכירות הראשונה, מדגיש הספק את העובדה שבסופו של יום ברכב שקיבל הלקוח הייתה מערכת GPS מובנית אשר שימשה אותו.

אשר לתקופת השכירות השנייה – הספק תרגם לשפה הצרפתית את תלונת הלקוח ודאג להעביר את התלונה לספק המקומי, אשר מצדו התנצל על העובדה שהרכב שהמתין ללקוח לא כלל מערכת GPS, ואף הציע להעניק ללקוח פיצוי ע"ס 97 אירו, סכום המשקף החזר של עלות הנסיעה במונית וכן החזר יחסי של התמורה ששולמה, בשיעור של יום שכירות.

דיון והכרעה:

בחינת זכאות הלקוח לפיצוי בגין האירועים המתוארים בכתב התביעה מחייבת קביעה של היקף האחריות המוטלת על הספק – תאגיד ישראלי – בגין שיבושים ותקלות שאירעו בחו"ל בעת קבלת רכב מהספק המקומי או בגין שיבושים ותקלות שאירעו במהלך תקופת השכירות והשימוש ברכב.

הספק – אשר מבקש לטעון להיעדר יריבות והיעדר אחריות – נסמך בעיקרם של דברים על פסקי דין מתחום התיירות הדנים באחריות של סוכני נסיעות וספקי שירותי תיירות. הפסיקה בסוגיה כאמור – אשר בעבר לא הייתה אחידה – נבחנה באופן מקיף על ידי בית הדין לחוזים אחידים בירושלים במסגרת חא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009) (להלן – "פרשת דיזינהויז"), שם הגדיר בית הדין את מעמדה המשפטי של סוכנות הנסיעות והיקף אחריותה [ראו בעיקר סעיפים 14, 16, 18 ו – 56 לפסק-הדין], כאשר פסק-הדין מתייחס גם למעמדו המשפטי והיקף אחריותו של ספק שירותי תיירות.

לענייננו רלבנטיות קביעותיו הבאות של בית-הדין:

* "המבקשת" בציטוטים להן מפסק-הדין היא סוכנות הנסיעות.

(א)"המודל העסקי שאומץ על ידי המבקשת אומנם חורג מגדר "תיווך" או "שליחות" גרידא, אולם אין הוא עולה לכדי נכונות להפוך לספק השירותים" [סעיף 16 לפסק-הדין, עמ' 14];